עם התחזקות הרשתות החברתיות – ובתוכן אפליקציות הצ’אט והתקשורת בין חברים – תוכנות המסרים המידיים חוטפות מכה קשה. לפתע אני מגלה שתדירות השימוש שלי ב- Windows Live Messenger הולכת ופוחתת באופן קיצוני, לעומת השימוש בתקשורת מיידית בתוך הרשתות החברתיות. האם תוכנות המסרים המידיים ישארו רלוונטיות לזמן הקרוב?

 

“יש לך מסנג’ר?”

החברים שיש לי בפייסבוק הם לא החברים שלי ב-Windows Live Messeger, והחברים שלי בטוויטר לא מופיעים לי ב-ICQ. שלא לדבר על כך שבפייסבוק לא מוצגים החברים שיש לי ב-Google וב-myspace. בכל רשת חברתית שאני רשום אליה, יש לי רשימה שונה של חברים ואנשי קשר. את כולם אני מכיר, עם רובם הגדול אני בקשר – ממקומות שונים ובדרכים שונות.

כרגע פייסבוק מאפשר את הדרך הקלה והפשוטה ביותר לתקשר עם רוב החברים שלי.
סיבה ראשונה: כבר מזמן אנשים הפסיקו לשאול “יש לך מסנג’ר?”, “יש לך ICQ?”, כמו בעבר. היום כולם כבר שואלים שאלה אחת פשוטה: “יש לך פייסבוק?”. כך המצב משתנה, ותוך שנה כמעט ואין אנשים חדשים שנוספים לחשבון שלי ב-WLM (Windows Live Messenger), אלא רק לרשת החברתית המוכרת “פייסבוק”.

סיבה שנייה: פייסבוק הוסיפו את האפשרות לנהל צ’אט עם החברים הרבים שיש לי בפייסבוק, ובכך מכריע את גורל תוכנות המסרים המידיים. הדבר תקף גם לרשתות חברתיות אחרות, אבל בעיקר לפייסבוק.

 

“מהי כתובת האימייל שלך?”

אם אומר זאת בצורה עדינה, מאוד קשה לאתר אנשים באמצעות Windows Live Messeger. הדרך “הקלה” ביותר היא להקליד את כתובת הדוא”ל של החבר/איש הקשר, בניגוד לפייסבוק, כשצריך בסך הכל לכתוב את שמו. אמנם יש הרבה מאוד אנשים סביב WLM, אבל החיפוש מאוד בעייתי. פייסבוק צבר תאוצה ועם מעל ל-2 מיליון ישראליים, כבר אין כל כך הבדל – אפשר למצוא כמעט את כולם.

 

הפתרון הזמני המתבקש: שילוב

בשלב הזה, הפתרון המתבקש ביותר עבור תוכנות המסרים המידיים הוא שילוב החברים מהרשתות החברתיות עם אנשי הקשר הקיימים. ראו לדוגמה את ה-ICQ החדש, המאפשר לקיים שיחות עם חברים מחוברים מפייסבוק באמצעות התוכנה עצמה. לפי השמועות, זה גם יקרה

ב-Windows Live Messenger – שילוב של רשתות חברתיות בתוך תוכנות המסרים המידיים, על מנת לאפשר לנו לדבר עם כל החברים שלנו, לא משנה מאיפה הם. לדבר במסנג’ר עם יוסי מפייסבוק, דניאל מ-myspace וליאור איש הקשר שלי במסנג’ר.

אפליקציית הסלולר Nimbuzz עושה דבר דומה כבר עכשיו ועושה זאת טוב.

 

תחזית מידיית

לא פעם אמרתי שתוכנות המסרים המידיים יהפכו לכלי בלבד, כמו האימייל – ורשימת אנשי הקשר בתוכן תנוע איתנו לכל מקום באשר הוא. ברגע שאתחבר ל-ICQ אקבל את רשימת  הקשר היחידה שלי, ש-Windows Live Messeger ידע לטעון אותה כאשר אתחבר אליו. כלומר, לא תהיה חשיבות לכמות המשתמשים בתוכנות המסרים המידיים, והתחרות תהיה על טיב התוכנה, הממשק והאפשרויות שהיא מספקת למשתמש.

לדעתי אחד משני הדברים הבאים הולכים לקרות בשנים הקרובות:

1. תוכנות המסרים המידיים יהפכו ללא רלוונטיות – כאשר אני יכול לפתוח את הדפדפן ולעשות כמעט את אותן הפעולות באתרי אינטרנט שאני בכל מקרה גולש בהם (פייסבוק, למשל) או להתחבר לחשבון המסנג’ר שלי באמצעות האתר של Windows Live.

2. רשימת אנשי הקשר בתוכנות המסרים המידיים תהפוך לזהה ואחידה בכל תוכנה ותוכנה. על בסיס הרעיון של OpenID. הרשימה גם תתבסס על חברים מרשתות חברתיות בלבד.

חדשים בבלוג? קחו איתכם את הפיד RSS

השבוע החלטתי להמחיש את הרגישות של הפרטיות באינטרנט בפניי הקורס שלי בצבא. אני יכול לדבר עד מחר כמה הפרטיות חשובה וכמה היא פגיעה, אבל מה שיצור את רעידת האדמה, או את החרדה האמיתית, יהיה לא אחר מאשר חדירה אמיתית לפרטיות של כל אלו בפניהם אני אדבר על הנושא. אז זה מה שעשיתי.

תחילה הסברתי מהן רשתות חברתיות ואיזה מידע אנחנו חושפים בעת שימוש ברשתות אלו; החל מפרטיים אישיים (כמו שם מלא, תאריכי לידה, מגורים וטלפונים) ועד מידע “עסיסי” יותר (כמו התמונות שלנו, תמונות של חברים שלנו, סרטוני הוידאו שלנו, התחביבים שלנו, איפה אנחנו נמצאים כרגע [Geo Location] ומה אנחנו עושים היום ומחר..). אנשים פתאום החלו לשאול איך Windows קשורה לנושא הרשתות החברתיות, מה שמעיד בין היתר על כך שלעיתים אנחנו חברים ברשתות מסויימות ואפילו לא מודעים לכך.

השלב הבא היה להתמקד ברשת הנפוצה ביותר, הלא היא Facebook. עם 400 מיליון משתמשים ברחבי העולם ו-2 מיליון ישראליים, הרבה היו מופתעים. לכל אחד מהאנשים שעמם דיברתי היה חשבון בפייסבוק, ולרובם היו מעל ל-130 חברים (הממוצע הכלל-עולמי לפי פייסבוק). כמות הישראלים ההולכת וגדלה בפייסבוק מעלה הרבה שאלות מטרידות גם בביטחון מידע בצבא – כיצד מונעים מארגוני הטרור לרגל אחרי התמונות שהחיילים מעלים לפייסבוק, סרטוני הוידאו, עדכוני סטטוס ועוד. מבזקי חדשות אחרונים מעידים על כך שארגוני הטרור מנסים גם לשחד יוצאי יחידות מיוחדות על מנת שאלו יספקו להם מידע מסווג תמורת תשלום. כל אחד מהמשתתפים בשיחה הסכים כי יש המון סיכון בפייסבוק (ורשתות חברתיות אחרות, כמובן), אם ברמה הצבאית ואם ברמה האישית, שלנו כאזרחים ובני אדם.

הגנה על הפרטיות – שני טיפים בסיסיים

1. שליטה על מי יוכל לראות את התכנים שאנחנו מפרסמים – רק חברים שלי יוכלו לראות את התמונות שאני מעלה, כולם יוכלו לקרוא את עדכוני הסטאטוס שלי והחברים של חברים שלי יוכלו להגיב לי על ה-Wall.

Account –> Privacy Settings –> Profile Information

2. חלוקה לקבוצות חברים – חלוקת הרשאות (כמו שציינתי בסעיף 1) לקבוצות שונות של חברים: עבודה, משפחה, צבא וכדומה. העמיתים לעבודה לא יוכלו לקרוא את הסטאטוסים שלי, והמשפחה שלי לא תוכל לראות תמונות שאני מעלה, וכך הלאה.

Account –> Edit Friends –> Lists –> Create New List (וחזרה לביצוע סעיף 1)

עד כמה ששתי האפשרויות הללו בסיסיות מאוד, גיליתי שהרבה מבני הנוער והחיילים בצבא לא מכירים אותן בכלל.

החדירה לפרטיות – ההמחשה לקלות הפגיעה

השלב האחרון בשיחה שלי היה להדגים – עד כמה מציאותי שניתן – כיצד אפשר בקלות “לחדור” לפרטיות של כל אחד ואחד ממשתפי השיחה. לאחר ששאלתי מי מהיושבים מכיר בוודאות את כל החברים שלו באתר (כזכור- מעל ל-130 אנשים), ורובם ענו בחיוב, הצגתי את ליאור לוי.

את ליאור לוי (שגם מאחורי בחירת השם שלו עמדה מחשבה מסויימת) פתחתי שבוע אחד לפני השיחה שלי. מדובר, כמובן, במשתמש פקטיבי לחלוטין ואף אחד מהמשתתפים בשיחה לא הכיר מישהו בשם הזה. הוספתי את רוב חברי השיחה, ולאחר מספר ימים בודדים כ-90% מהמשתתפים אישרו את החברות שלהם עם ליאור. בקלות ובמהירות התברר לכולם שהם אינם מכירים בוודאות את כל החברים שיש להם בפייסבוק.

מסקנות

לאחר הרעש והתדהמה שהייתה בכיתה, החלק המעניין היה לשאול לאחר מכן את האנשים מדוע אישרו את החברות שלהם עם אדם שמעולם לא הכירו.

1. כ-65% אנשים טענו: אם אני חבר של יוסי, כרמית וטל, וליאור חבר של שלושתם, יכול להיות שאני גם מכיר אותו. מה שמוביל בסופו של דבר לתמונה הבאה: אם 25 מהחברים שלי מכירים את ליאור, אין מצב שאני לא מכיר אותו.

אם מסתכלים על התנאים לאישור חברות ברשתות חברתיות, אפשר לראות במיוחד בפייסבוק ה-“חברים משותפים” לוקח חלק נכבד בהחלטה. לעיתים יותר מההיגיון וחוסר היכולת לקשר בין השם לפרצוף.

2. כ-25% אנשים טענו: בנוסף לטענה הראשונה, אם אני מכיר מישהו בשם ליאור, כנראה שזה אותו ליאור שבמקרה אני לא זוכר את שם המשפחה שלו. אם החברים שלי נוטים להסתובב עם מישהו בשם ליאור, כנראה שזה הוא ואני מכיר אותו. כאן הבחירה של השם הצדיקה את עצמה: ליאור זה שם של בן ובת, כך שיכול להשתמע לשני הצדדים. אדם בשם ליאור אכן היה קיים באותה קבוצת אנשים, אך המשתמש הפקטיבי שפתחתי סומן כ-Female.

3. כ-10% אנשים בחרו לא לאשר.

נראה לי שעתיד המצלמות הדיגיטליות מעט מעורפל. מצד אחד, הטלפונים הסלולריים הולכים ומתקדמים בתחומים רבים, כולל איכות הצילום. כבר היום יש טלפונים סלולריים עם מצלמה באיכות של 5 מגה פיקסל וזה רק הולך וגדל. מצד שני, האם באמת אפשר לדחוס את כל הפונקציות של מצלמה מקצועית לתוך מכשיר סלולרי קטן? לא כרגע.

לדעתי אנשים יפסיקו להסתובב עם מצלמות קטנות ברחוב (וכבר היום המספר הזה של האנשים הולך וקטן). המצלמה במכשיר הסלולרי (שכבר הפך ליותר מסתם טלפון) תהיה זו שרוב הציבור משתמש בה ואילו האנשים שרוצים לצלם באופן מקצועי יותר, כן ישתמשו במצלמות המקצועיות המציעות מספר גדול של פיצ'רים ופונקציות שהמכשיר הסלולרי לא יציע.

יצא לי לחשוב על עתיד המצלמות הדיגטליות לא מעט פעמים, ובמיוחד כשעלה לי רעיון לפונקציה שיכולה להיות ממש שימושית במצלמות דיגיטליות (ואז עולה השאלה – כמה הן יתקדמו עד שהטלפונים הסלולריים יחליפו את רובן?).

בשבוע שעבר הצבא העניק לי הרבה זמן לחשוב במהלך השמירות בש.ג, אז עשיתי רשימה של דברים שאני צריך לזכור להביא איתי לאירוע האחרון של מיקרוסופט, ThinkNext 2009. מבין רשימה מצומצמת של פריטים, הייתה המצלמה שלי – Canon S3, ותהיתי למה בכלל אני טורח להביא איתי מצלמה בנוסף לזו שמובנת ב-Nokia E71. התשובה ברורה מאליו, המצלמה במכשיר הסלולרי שלי עדיין לא מצלמת תמונות באיכות גבוהה מספיק כדי לוותר על המצלמה הדיגיטלית (3.2MP ובגרסה הבאה של הטלפון הזה, 5MP).

הבעיה עם מצלמה דיגיטלית כזו באירוע טכנולוגי העוסק בחדשנות בטכנולוגיה היא מאוד פשוטה. אף אחד לא יוכל לצפות בתמונות שלי תוך כדי האירוע, אלא רק לאחר שאגיע הביתה, אעביר אותן למחשב ואז אעלה אותן לפליקר או שרות תמונות אחר. לעומת זאת, אם הייתי משתמש בסלולרי, הייתי יכול לשלוח ישירות ממנו את התמונות שלי לאינטרנט והכל היה ב-Real Time. דרך אגב, כבר יש סטארטאפים שעושים משהו דומה עם וידאו בסלולר – לדוגמה Qik ו-Flixwagon הישראלי.

הרגשתי את הצורך של זה במיוחד ב-ThinkNext. לא בגלל נושא הכנס, אלא משום שהסוללה של הסלולרי שלי נגמרה. לא יכלתי לעדכן בטוויטר או בפייסבוק מה קורה ומה דעתי על הכנס, ובטח שלא לשתף תמונות ב-Real Time מהכנס. נשארתי רק עם מצלמה דיגיטלית שכל מה שהיא יודעת לעשות זה לצלם ולשמור לזיכרון.

מה שאני מנסה להגיד, בשורה תחתונה, זה שכרטיסי הזיכרון מיותרים (תיאורתית בלבד, טכנית הם נחוצים גם כדי לשלוח את התמונות ישירות לאינטרנט), בין אם במצלמות הדיגיטליות ובין אם במכשירים הסלולריים. בעתיד כשנוכל לגשת אל האינטרנט מכל מקום ומהירות ה-Upload תגדל משמעותית, לא צריכה להיות בעיה לצלם תמונה במצלמה, והמצלמה תשלח את התמונה ישירות לחשבון שלי באיזשהי אפליקצייב ווב לפי בחירתי. התהליך של הוצאת כרטיס הזיכרון, הכנסה למחשב ואז העלאה ידנית לאינטרנט הוא לא נחוץ, לפי דעתי.

דיברתי על זה עם ניר טייב והוא האיר את עיניי עם מצלמה של Kodak בשם EASYSHARE-ONE שמתחברת לאינטרנט אלחוטי ומאפשרת לשתף תמונות באינטרנט (באיזשהו שרות של Kodak), חיבור למדפסת (אלחוטי) וגם שליחת תמונות באימייל. אופציה שנייה היא כרטיסי זיכרון מיוחדים בשם Eye-Fi, שיכולים להעביר את התמונות למחשב שלכם ללא כבלים, אלא רק באמצעות רשת אלחוטית. באמצעות Eye-Fi אפשר לצלם תמונות בכל מצלמה, וברגע שיש חיבור לאינטרנט אלחוטי, הם מעלים את התמונות הרצויות לאינטרנט לאפליקציית ווב שנבחרה על ידכם מראש.

השבוע השתתפתי בכנס של מיקרוסופט, ThinkNext 2009, שמטרתו היא להציג חידושים טכנולוגיים של סטארטאפים ישראליים וכן חידושים טכנולוגיים במיקרוסופט (איך  יוצרים חדשנות, כמה מיקרוסופט משקיעה בחדשות וכו’). אמנם הגעתי מעט באיחור בעקבות אירועים לא צפויים ולצערי לא הספקתי לעבור על כל הסטארטאפים שהוצגו במהלך הכנס, אבל כן עברתי בין כמה מעניינים עליהם אכתוב בהמשך.

במהלך הפתיחה של הכנס (כשעתיים וחצי) הוצגו עשרות סטארטאפים ישראליים וחידושים טכנולוגיים כאלו ואחרים. ביניהם טכנולוגיות של מיקרסופט (Seadragon, Photosynth, TagIt ועוד..) וסטארטאפים כמו face.com, fring, gizmoz,waze.. (לרשימה המלאה). לאחר מכן משה ליכמן דיבר על חדשנות, וריי אוזי דיבר על מחשוב ענן, מה נראה בעתיד וכיצד מתחלקת החדשנות בתוך חברת מיקרוסופט. בשעה האחרונה של הכנס היה סבב של 10 מרצים, כאשר כל אחד דיבר ב-6 דקות על חדשנות כלשהי.

באופן אישי לא יכלתי לעמוד בפיתוי וישר הלכתי לשחק קצת עם Surface של מיקרוסופט. אהבתי מאוד. מאוד אינטואטיבי והיה ממש כיף לגעת במסך. יכול להיות מגניב להחזיק אחד כזה בסלון בבית, ויהיה מעניין לראות באילו מקומות זה ישתלב בישראל (אני בעד לשלב את זה במסעדות כמסך להצגת התפריט והזמנת המנות, ללא צורך במלצרים). מאוחר יותר המשכתי לסבב סטארטאפים, הנה שניים שאני חושב ששווה להכיר:

Jinni – את ג’יני אני מכיר כבר תקופה ארוכה, אבל היה לי חשוב ללכת ולשמוע עוד על החידושים והטכנולוגיה שלהם, בין היתר כי עסקתי בפיתוח של דברים  דומים. בקצרה, ג’יני יודע להמליץ לכם על סרטים/סדרות טלוויזיה שתאהבו על בסיס ז’אנרים, “Mood”, תקופות זמן ופרמטרים רבים נוספים. בין היתרונות של ג’יני נמצאת היכולת לזהות הקשרים בתוכן של הסרטים ולתת את ההמלצות בהתאם. בנתיים נראה שהם עושים עבודה לא רעה בכלל. אם אני לא טועה ג’יני נמצא בבטא סגורה, כך שאפשר לשלוח להם את האימייל שלכם והם יחזרו אליכם או לשלוח לי את האימייל שלכם (uval.sh AT gmail DOT com) ואני אשלח לכם הזמנה.

waze – על ידי נהגים, עבור נהגים.  waze הינה אפליקציית GPS חברתי לסלולרי שלכם. ברגע שהתקנתם את התוכנה של waze, היא תספק לכם מידע כמו כל GPS רגיל – כיצד להגיע ליעד, כמה זמן זה יקח, מתי לפנות (יש גם קול שמדובב) ונתונים נוספים. אבל מעבר לכך, waze משתמשת בכלים חברתיים המשותפים לכלל הנהגים בארץ שנוהגים עם waze, כך שהתוכנה, באמצעות הנהגים, יודעת לדווח על שינויים בתנועה, מצלמות מהירות, שוטרי תנועה ועוד המון המון דברים אחרים הקשורים לתנועה והכבישים בארץ. בקיצור, שווה מאוד ועובד מעולה. כדאי להוריד.

בנוסף, יש גם את Flixwagon שכדאי לבדוק (שידור וידאו בזמן אמת מהסלולר), בו התנסתי לראשונה ב-TechEd 2008.

ריי אוזי דיבר על החזון שלו במיקרוסופט ולאן מיקרוסופט צריכה ללכת בעתיד. אוזי אמר שעד עתה מיקרוסופט פיתחה תוכנות ומערכות הפעלה המיועדות למכשירים מאוד מאוד מסויימים, בעוד צריך לפתח את התוכנות ומערכות ההפעלה הללו בצורה כזו שיתאימו למגוון גדול ורחב יותר של מכשירים מכל הסוגים. כמובן שהוא דיבר גם על Windows Azure ועל מחשוב ענן, והיה מעניין לשמוע את זה. אוזי דיבר על כך שכל המכשירים צריכים להשתלב ולהתממשק אחד עם השני, כי היום, בניגוד לעבר – יש לנו כמה מחשבים, טלפונים, טלוויזיות, ובאמצעות מחשוב הענן, כל המכשירים יוכלו לדבר אחד עם השני ולהעביר את המידע שלנו בצורה נוחה וקלה יותר מהיום. הוא גם תיאר מצב בו כל התוכנות מותקנות בשרתי הענן, וכשאנו מגיעים למחשב/סלולרי/טלוויזיה שלנו – אנחנו פשוט מסמנים אילו תוכנות אנחנו רוצים, ושנייה לאחר מכן הם נמצאות אצלנו. ללא צורך להוריד, להתקין או להמתין. זה רעיון יפה ואני מחכה לראות מתי זה ישתלב במערכות ההפעלה שלנו. אני חושב שזה כיוון מעולה שמיקרוסופט הולכת אליו.

המון פיתוחים של מיקרוסופט בשנים האחרונים היו מיועדים גם לבידור ופנאי בסלון הביתי (למשל המדיה סנטר והאקס בוקס), ואוזי דיבר על ההתפתחות של התחום הזה והחדשנות בו. אני חושב שאין טעם להאריך במילים, פשוט תצפו בוידאו שמדבר בעד עצמו.

בהמשך אנשים שונים במיקרוסופט סיפרו על טכנולוגיות שונות שפותחו בארץ ובחו”ל. למשל, SMS for Windows Live Messenger. השרות, שפותח בארץ אם אני לא טועה, מאפשר למשתמשים של Windows Live Messenger לשלוח הודעות לחברים שלהם בסלולרי, כאשר אין הבדל בכלל בין הודעות שנשלחו מה-SMS לכאלה שנשלחו מהמסנג’ר. לפי משה ליכטמן, השרות הזה יפעל גם בארץ.

כמו כן, אנשי פיתוח ממיקרוסופט סיפרו על עתיד השילוב של הטכנולוגיה ברפואה וכיצד הם מפתחים כלים שיעזרו  לנו לקבל מידע אמין ומדוייק הקשור למחלות ולמציאת המידע  הנכון עבורנו בנושא הרגיש הזה (“HealthVault”). הרי באינטרנט קשה לדעת מה אמין ולאילו עצות כדאי לשמוע ולהקשיב. טכנולוגיה מגניבה אחרת היא Write in the Air, המאפשרת למצלמה לזהות לפי תנועות ידיים אילו אותיות אתם כותבים, במגוון רחב של שפות. בקלות היא יכולה להשתלב במכשירים כמו אקס בוקס של מיקרוסופט.
בשעה של מרתון מרצים (6 דקות לכל מרצה) הועבר המון מידע, חלקו מעניין וחלקו פחות. היו כמה דברים שתפסו את תשומת ליבי. בלייז אגוארה הציג מספר הדגמות מרשימות הקשורות לתלת מימד. הוא התחיל ב-Photosynth ולאחר מכן הראה כיצד ניתן לקחת מגוון רחב של תמונות מאותו עצם שצולמו מזוויות שונות, וליצור עצם תלת מימדי מאותן התמונות. הוא גם לקח את זה כמה צעדים קדימה והראה כיצד הוא יוצר עצמים תלת מימדים מצילומי אוויר וכיצד זה משתלב ב-Virtual Earth של מיקרוסופט.. בהחלט מרשים.

דידי ורדי העיר את כל הקהל עם חידושים טכנולוגים שונים במקצת, באמצעות מתכות שונות שמדגימות תופעות שונות בפיסיקה. ללא ספק מגניב. כדאי לראות את הסרטונים, כמו זה של המכונה לגלגול נייר טואלט. לבסוף מי שהכי הפתיע אותי היה מוחמד חוסיין עם MUSiNK, שיצר תוכנה המתאימה את קו הטקסט למוסיקה לפי פרמטרים שונים. חיפשתי סרטונים של התוכנה בפעולה אך לא הצלחתי למצוא, אם אמצא – אשתף בבלוג. תוכנה מדהימה.

בסך הכל נהנתי מאוד וגם למדתי כמה דברים חדשים. היה נחמד מאוד לפגוש שוב כמה אנשים שאני מכיר ולהכיר את הפנים של אנשים שפגשתי רק פעם ראשונה תודה למיקרוסופט על ההזמנה לכנס!

במהלך הקורס שעשיתי בצבא (וסוף סוף – נגמר), הייתי צריך לדבר ולנהל דיונים על נושאים כאלו ואחרים, בינהם גם על נושאים שאני בחרתי. פעם אחת זה היה על  מיקרוסופט (או ליתר דיוק, Windows Live), פעם שנייה הזכרתי את טוויטר ופעם השלישית כמעט, כמעט דיברתי על תוכן גולשים. מכל הנושאים הללו, הכי חבל לי שלא הזדמן לי לדבר ולעלות את המודעות בנושא אחד – פרטיות ברשת. הייתי אמור לדבר כ-45 דקות על הנושא מול כ-20 אנשים אך לבסוף זה לא הסתדר.

ב-45 דקות על הנושא “פרטיות ברשת” המטרה שלי הייתה לא רק להסביר מהי פרטיות ברשת, מה הסכנות וכיצד ניתן להתגונן. רציתי לתת יותר ולהמחיש, בדרך הטובה ביותר, איך הפרטיות של כולנו כבר נפגעה, גם אם אנחנו עדיין לא יודעים על כך. לשם כך, בחרתי לעשות את הדבר המתבקש ביותר – לפגוע בפרטיות של כל המשתתפים בשיחה.

במשך כשעה-שעתיים אספתי מידע על כל אחד ואחד מ-20 המשתתפים, אך ורק באמצעות השם המלא שלו. לכל אחד יצרתי כרטיסייה המכילה תמצית מהמידע שמצאתי עליו ברשת – מה תאריך הלידה שלו, איפה הוא גר, מה מספר הטלפון שלו, באיזה שבט הוא היה בצופים, מהם התחביבים שלו, מגוון רחב של תמונות ועוד ועוד. המידע אף פעם לא נגמר. במהלך השיחה הייתי אמור לתת לכל אחד ואחד את הכרטיסייה שלו על מנת להמחיש, על חצי רגל בלבד, מה כל אחד יכול למצוא עליו באמצעות האינטרנט (וגוגל, יש לציין). יש שיאמרו שמה שעשיתי הוא לא מתחשב במיוחד ועלול לפגוע או להעליב משום שחדרתי לפרטיות של אותם אנשים. לדעתי הם כבר פגעו בפרטיות שלהם, אני רק רציתי להפנות את תשומת לבם לכך.

אני חושב שזה טרוויאלי, עבור אנשי טכנולוגיה, שכולם יכולים לדעת מהו מקום המגורים שלהם אך ורק באמצעות גוגל. וזה תקף גם לתאריך לידה, תמונות שפרסמתם ב-“שעת השין” בגיל 15 וכבר שכחתם מהן ועוד מגוון של דוגמאות מוזרות יותר ומוזרות פחות. אבל לדעתי, זה הרבה פחות מובן מאליו כשמדובר במשתמש הממוצע. יש הבדל גדול בין לומר לבנאדם “אתה יודע, אפשר לדעת איפה אתה גר בעזרת האינטרנט”, לבין לתת לו דף מוחשי עם מידע עליו (רגיש ופחות רגיש) אך ורק מדברים שהוא עצמו פרסם באינטרנט, ובמקרה שכח או חשב שהם נעלמו מהרשת.
ואז, כשאני מדבר על הדרכים להתגוננות, במיוחד בפייסבוק, בד”כ מגיעה התגובה הצפויה ביותר. “אני מאשר בפייסבוק אך ורק אנשים שאני מכיר. אצלי ברשימת החברים בפייסבוק – אין אף אחד שאני לא מכיר”. שאלתי כמה וכמה אנשים וזו התשובה שקיבלתי. נדמה שכולם יודעים מי החברים שלהם בפייסבוק. אז חשבתי לנסות גם את זה ולאתגר אותם קצת. פתחתי משתמש פקטיבי בפייסבוק, ללא תמונה, ללא פרטים אישיים ומבלי לומר מי אני. הוספתי את כל הצוות שלי בצבא לרשימת החברים שלי. 90% אישרו אותי.

כאשר פניתי לאותם אנשים שבהתחלה אמרו לי שהם מכירים את כל החברים שלהם בפייסבוק, וסיפרתי להם על הדמות הפקטיבית שנמצאת אצלהם ברשימת החברים, כולם הופתעו.

משום שכל הדיון הזה נעשה אך ורק בתיאוריה ולא ניהלתי אותו במציאות, אני לא יודע מהן התגובות שהייתי מקבל על אותה חדירה לפרטיות של אותם אנשים וזה מאוד עניין אותי ורציתי לראות את התגובות. בעיניי, זה בסדר לחשוף מעצמך – כל עוד אתה שולט על המידע שיוצא החוצה ומודע לקיומו. ברגע שאנשים מפרסמים מידע רגיש וחושבים בתמימות שאף אחד לא יגיע אליו, זו כבר בעיה.

למי שמעוניין, המסמך שכתבתי על פרטיות ברשת שמור ב-SkyDrive. הוא לא מפורט יותר מדיי ומתאר אך ורק קווים שונים שהייתי אמור לדבר עליהם בהרחבה.

במשך השנים האחרונות היו לא מעט נסיונות להקים טוויטר ישראלי על מנת לחקות את ההצלחה של טוויטר ברחבי העולם. בזמנו כתבתי על 3 אפליקציות ישראליות שהוקמו בישראל והיום, כשנה וחצי מאוחר יותר, אפשר לומר שאף אחת מהן לא הצליחה לבלוט מספיק (ונראה שרובן אף ננטשו). היחידה שמתפקדת היא סנוז של תפוז אנשים (בזמנו, תחת ניהולו של גיא אליאב), אך לא נראה שהיא הצליחה לפרוץ מחוץ לגבולות אתר תפוז אנשים (ויכול להיות שזו לא הייתה המטרה מלכתחילה).

במקביל, בשנה וחצי הזו, טוויטר רק צבר תאוצה בצורה מדהימה בעולם. עם מליוני משתמשים וסיקורים בכל רחבי האינטרנט (וגם מודעות שהתחילה לאחרונה גם בישראל), לא פלא שעוד אתר ישראלי מנסה לרכוב על גל ההצלחה – אך הפעם בגישה שונה מזו שראינו עד עכשיו. בימים האחרונים הסתובבו המון שמועות על כך שנענע עובדת על שרות טוויטר משלה (“האם פורטל נענע10 ישיק את הטוויטר הישראלי?”, גלובס) ואתמול בלילה (הלילה בין שישי לשבת) השרות החדש של נענע אכן עלה לאוויר ודיווחתי על כך לניב קלדרון מ-newsgeek (“נענעטוויט – האם נענע10 ישיקו שירות טוויטר בעברית?”).

טוקר (Talker.co.il), מבית נענע, שונה מהותית מאפליקציות הטוויטר שראינו עד כה בישראל, בכך שהוא מבוסס על טוויטר (על ה-API של טוויטר) ולא מנסה להתחרות בו או להכנס במקומו. הפרופיל בטוקר הוא למעשה הפרופיל שלכם בטוויטר וכל הודעה שתכתבו באמצעות טוקר – תתפרסם בטוויטר. למעשה, טוקר משמש כמעטפת לטוויטר, כאשר הוא מציע כמה יתרונות למשתמשים הישראלים, לדברי נענע:

• מה ההבדל בין טוקר לטוויטר?
טוקר הוא לא שירות מתחרה לטוויטר, אלא ממשק משתמש אלטרנטיבי לשירות, שמציע שורה של תכונות מועילות למשתמשים ישראלים:

- ממשק עברי מלא, בתצוגה מימין לשמאל
- כתיבת הודעות שכוללות עברית משולבת באנגלית ללא שיבושים
- עדכון והתעדכנות באמצעות הודעות SMS
- קהילת משתמשים ישראלים ומעקב אחר נושאים חמים בעברית

(טוקר: טוויטר בעברית, נענע מחשבים)

בניגוד לחברות אחרות כמו תפוז אנשים, המטרה של נענע10 אינה לצאת נגד טוויטר – אלא להצטרף להצלחה שלו ולנסות להביא אל טוקר את מאות ואלפי הישראלים שעדיין תוהים מה זה טוויטר והשפה האנגלית מגבילה אותם. נענע תרוויח מה-SMSים אשר ישלחו לעדכון הטוויטר באמצעות טוקר וכן מפרסומות שתציב בטוקר עצמו, זאת בנוסף לקהל המשתמשים הרחב שיגיע אל טוקר במידה ואכן יתפוס חזק בישראל, מה שאני לא מאמין שיקרה.

בזמן האחרון דיברתי על טוויטר לא מעט פעמים עם חברים ואנשים שפגשתי. מעטים הבינו את הרעיון, וכל השאר שאלו “למה זה טוב?”, אמרו שיש את פייסבוק, ואלו ששתקו – פשוט הרימו גבה. אני סבור, לפחות בישראל, שהקהל עדיין לא מבין לחלוטין את טוויטר, מה היתרונות שלו ובמה הוא שונה בפייסבוק. זאת למעשה המגבלה האמיתית של טוויטר בישראל ואחת הסיבות לכך שטוויטר לא מצליח בישראל כמו בארצות אחרות. כאשר אני מדבר בהתלהבות על טוויטר – אנשים מסתכלים עלי מוזר וטוענים שזה “לאנשים משועממים” או לגיקים של מחשבים ואינטרנט.

טוקר מנסה וינסה להסביר לקהל הישראלי מדוע הם כן צריכים חשבון בטוויטר, ואף עוזר להם לפתוח אחד כזה ולמעשה נותן להם דחיפה קטנה שתעזור להשתמש בטוויטר. אבל זה לא מספיק. עד שכולם יבינו שטוויטר זה לא פייסבוק ושטוויטר זה לא רק לגיקים, אף אחד לא ישתמש בטוויטר – גם אם הוא בשפת הקודש. במקרה הזה בהחלט ניתן לקחת את פייסבוק – שצבר תאוצה בישראל גם ללא תמיכה מלאה בעברית, שהגיעה רק בשלב מאוחר יותר.

הניסיון של נענע לדחוף את טוויטר בישראל הוא יפה וראוי לציון, אך כאן אני חייב לשאול מה עדיף – להמציא את הגלגל ולנסות ליצור אפליקציות חדשות שיסחפו את הקהל הישראלי (כאלו שלא בהכרח קיימות בחו”ל), או פשוט לחקות את מה שמצליח בחו”ל ולנסות לדחוף אותו בכל הכוח לקהל הישראלי. וכמובן, זה גם יכול להיות שילוב של השניים. אני לא יודע עד כמה מעניין את הגולשים שטוקר הוא בעצם טוויטר, ועד כמה חשוב לגולש הממוצע להבין שטוקר זה לא כמו סנוז. מעבר לזה, למי שאין לו חשבון בטוויטר, ההרשמה לא בדיוק ידידותית.

אני עדיין לא יודע בוודאות כיצד נענע10 תשתמש בטוקר ועד כמה היא תדחוף אותו באתר שלה (זה בהחלט יכול להשפיע על מידת ההצלחה של טוקר בישראל, אך לא בהכרח יגרום לטוקר להצליח), אבל אני כן חושב שיש צורך לעשות שינויים מסויימים בטוקר על מנת להתאים אותו לישראל. הרעיון של טוויטר יכול להצליח בישראל, אך הוא לא חייב לבוא לידי ביטוי באותו העיצוב והמבנה שיש לטוויטר (וגם לא בהכרח באמצעות אפליקציות כמוו טוקר).

באותו נושא, אני ממליץ לקרוא את הפוסט האחרון של גל מור (“טוויטר בעברית – זה טוב ליהודים?”) ואוריאל אוחיון "(“למה טוויטר עדיין לא מצליח בישראל”).

 חדשים בבלוג? קחו איתכם את הפיד RSS..

בקורס שאני נמצא בו כרגע בצבא קיים נוהל מאוד מעניין (וראוי לשבח) בו אנחנו כל הזמן מתבקשים לתת לעצמו משוב וכן לדעת לקבל משוב על עצמנו, אם מהמפקדים ואם מהחברים שנמצאים סביבנו. המשוב ניתן במבנה של “שיפור” ו-“שימור”, כאשר לכל סעיף יש כמה נקודות חיוביות וכמה נקודות שליליות שטעונות שיפור לאותו אדם.

כך לא מעט אנשים מגלים דברים חדשים על עצמם (לטובה ולרעה) ואחרים מקבלים הצעות ורעיונות כיצד לשפר את עצמם בתחומים בהם הם חלשים. אין ספק שזה עוזר, אבל זה גם גרם לי לחשוב על נתינת פידבקים גם באינטרנט, כלומר, עבור אתרי אינטרנט.

דיברתי על זה בעבר בבלוג, כאשר התייחסתי ללוח המשוב שיש ליאהו – Suggestion Board. בקצרה, זו מערכת משוב מאוד שימושית בפורמט Digg. כל גולש יכול לעלות הצעה לשיפור/שימור במדורים השונים של יאהו, וכל גולש אחר יכול לדרג ולהגיב על אותה הצעה. בסופו של דבר, האחראים ביאהו מגיבים להצעה ומאשרים/פוסלים אותה (נותנים איזשהי תגובה והתייחסות אישית). מערכת כזו נותנת שני דברים –

• הגולשים יכולים להביע את דעתם בקלות ובמהירות על המוצרים והאפליקציות של האתר, וההצעות עם הכי הרבה דירוגים עולות לראש הרשימה.
• המנהלים ביאהו יכולים לאתר מהר מאוד ובדייקנות אילו בעיות ואילו פיצ’רים דרושים באתר, ומה הכי מבוקש בעיני הגולשים שלהם. כמו כן זה גם כלי מעולה לאיתור בעיות בתוך האתר.

אני מאמין מאוד בכך שהאתר צריך להקשיב לגולשיו ולשמוע מה הם צריכים או רוצים. במהלך העבודה שלי על אופיניון, לא מעט רעיונות מגניבים ושימושיים עלו אך ורק מהגולשים. כל מה שאני הייתי צריך לעשות זה לתת להם את הכלים להציע את הרעיונות הללו ולאחר מכן ליישם את אותם הרעיונות באתר. הכלים בהם השתמשתי היו מגוונים – מערכת פידבק כמו זו של יאהו (בניתי אותה בעצמי), מערכת פידבקים של Kampyle, בלוג של האתר ופורום בו כל חברי האתר יכולים להשתתף ולדבר על נושאים הקשורים לאתר עצמו. שמרתי גם על קשר אישי וישיר עם האנשים המובילים בקהילה ועדכנתי אותם בקביעות בכל המתרחש באתר. לא תעלו בדעתכם כמה רעיונות חדשים קיבלתי מהם.

משום שהכלים האלו עזרו לי מאוד, חשבתי לתת כמה המלצות לכלים שיכולים להיות שימושיים גם לכם, אם אתם מנהלים או מחזיקים אתר כלשהו (גם לבלוגים זה יכול לעזור).

לוח פידבקים בסגנון Digg

לוח הדומה ל-Yahoo! Suggestion Board כמו שתיארתי קודם לכן. לדעתי זה המבנה היעיל והשימושי ביותר לכתיבה וקבלה של פידבקים מהגולשים. הוא יעיל ושימושי משום שמאפשר לגולשים לדרג הצעות של חברים אחרים באתר, ולבעלי האתר הוא מאפשר לדעת בדיוק מה רוב הגולשים רוצים וצריכים (ההצעות עם הדירוגים הגבוהים ביותר עולות לראש הרשימה). הוא גם מאפשר לבעלי האתר להגיב על כל הצעה והצעה – וכלל הגולשים יכולים לקרוא את אותה התייחסות של בעלי האתר להצעה הספציפית שהוצעה בלוח. זה מראה על התייחסות, כבוד ורצינות מצד הנהלת האתר.

ניתן לבנות עצמאית לוח פידבקים כזה, אך אני משער שיש כמה מערכות מוכנות ושרותי אינטרנט שיעשו את העבודה.
אחד מהם הוא uservoice והוא עושה עבודה מצויינת.

uservoice

מדובר בשרות המספק לוח-פידבקים כמו זה של יאהו. אם עדיין לא הכרתם אותו – אז שווה להכיר. מעבר לפיצ’רים הרגילים (שליחת הצעות, קטלוג לקטגוריות, סטטוסים  והצבעות לכל הצעה), מה שמעניין ב-uservoice הוא הגבלת מספר ההצעות עבור כל גולש. כלומר, לכל גולש יש מספר מוגבל של הצבעות אותן הוא יכול לממש על כל הצעה לה הוא בוחר להצביע. לדוגמה, אם ראיתי רעיון ממש מוצלח שעלה, אני יכול לתת לו 3 הצבעות (ואז ישארו לי 7 מתוך 10). אולם, אם ראיתי רעיון אחר שעלה אך הוא רק בגדר ה-“סביר”, אוכל לתת לו הצבעה אחת בלבד, ואז ישארו לי 6 הצבעות במערכת.

עצם הגבלת מספר ההצבעות עבור כל גולש גורמת למצב בו הגולש מצביע אך ורק לפיצ’רים, להצעות ולרעיונות המעניינים והנחוצים באמת. זה גורם לו לחשוב כמה שניות לפני – עד כמה חשובה ההצעה הזו, עד כמה חשוב הרעיון הזה, אם בכלל. כתוצאה מכך, גם בעלי האתר יכולים לזהות בקלות מה כן הגולשים צריכים באתר, ומה חשוב מאוד מאוד עבור הגולשים שיהיה באתר.

החסרון של uservoice הוא באפשרויות הבסיסיות ביותר המוצעות לחשבון החינמי. אם תרצו להשתמש במלוא האפשרויות שמציעה המערכת, תצטרכו לשלם. דוגמה למערכת של uservoice.

מערכת ניהול פידבקים – Kampyle

מצד שני, יש סוג נוסף של מערכת פידבקים, כמו זה שמציע הסטארטאפ הישראלי Kampyle. לאחר הטעמה מהירה של קוד קצר באתר שלכם, תקבלו פאנל ניהול לפידבקים שנשלחו על ידי הגולשים שלכם. בניגוד למערכות כמו אלו של uservoice, ב-Kampyle רק אתם תראו את הפידבקים שנשלחו אליכם ואף גולש אחר לא יראו אותם. האם היתרונות עולים על החסרונות? החלטה שלכם.

Kampyle מציע סטטיסטיקות אודות שולחי הפידבקים, כמו מאילו ארצות הגיעו, פריסת הפידבקים לקטגוריות (מחמאה, תקלה טכנית, תוכן האתר וכדומה), הדפים מהם הגיעו הכי הרבה פידבקים ועוד. גם במערכת הזו אני משתמש באופיניון, ועד עתה קיבלתי כ-170 פידבקים מהגולשים. הבעיה העיקרית היא שלפעמים הגולשים לא ממלאים את שדה האימייל – ואז אי אפשר להגיב להם בחזרה. זה מאבד טיפה מהערך של הפידבק אם אני לא יכול להגיב לגולש ולשוחח עימו בנוגע לפידבק שלו (לפעמים במטרה ליידע שאכן נעשה שינוי ולפעמים במטרה להסביר לעומק עניין מסויים).

כך או כך, Kampyle עושים עבודה מצויינת ושווה לנסות להשתמש גם במערכת שלהם.

דרכים נוספות לקבלת פידבקים

בשורה התחתונה, אם לגולשים שלכם יש משהו לומר על האתר שלכם – תדאגו שהוא יגיע אליכם כמה שיותר מהר. תעודדו פידבקים באמצעות הבלוג של האתר (ואם עדיין לא הקמתם אחד כזה לאתר שלכם – אז שווה לנסות) ובאמצעות כל כלי אחר הקיים באתר שלכם (כולל פורומים ואימיילים).

היום שאחרי

אז יפה, קיבלתם עשרות פידבקים מעניינים מהגולשים שלכם. עכשיו העבודה רק התחילה. כלל ראשון: אסור להתעלם מאף פידבק. חובה להתייחס לכל פידבק ופידבק באופן אישי. אם גולש מסויים שלח פידבק שאכן עשה שינוי באתר, אל תהססו לעדכן את הגולש כדי שידע – יש מי שמקשיב והוא כן הצליח להשפיע. זה עושה הרגשה טובה.

מעבר לכך, אם בחרתם להשתמש בכלים שציינתי בפוסט, כדאי שתדעו כיצד לקבל משוב וביקורת. לא כולם יודעים להתמודד מול ביקורת על עצמם, וכשאתם מבקשים משוב – תדעו שהוא לא תמיד יהיה חיובי. אם אתם מרגישים שלא תוכלו להתמודד עם זה, עדיף שלא תתחילו – אחרת זה יגרום יותר נזק מאשר תועלת.