השבוע החלטתי להמחיש את הרגישות של הפרטיות באינטרנט בפניי הקורס שלי בצבא. אני יכול לדבר עד מחר כמה הפרטיות חשובה וכמה היא פגיעה, אבל מה שיצור את רעידת האדמה, או את החרדה האמיתית, יהיה לא אחר מאשר חדירה אמיתית לפרטיות של כל אלו בפניהם אני אדבר על הנושא. אז זה מה שעשיתי.
תחילה הסברתי מהן רשתות חברתיות ואיזה מידע אנחנו חושפים בעת שימוש ברשתות אלו; החל מפרטיים אישיים (כמו שם מלא, תאריכי לידה, מגורים וטלפונים) ועד מידע “עסיסי” יותר (כמו התמונות שלנו, תמונות של חברים שלנו, סרטוני הוידאו שלנו, התחביבים שלנו, איפה אנחנו נמצאים כרגע [Geo Location] ומה אנחנו עושים היום ומחר..). אנשים פתאום החלו לשאול איך Windows קשורה לנושא הרשתות החברתיות, מה שמעיד בין היתר על כך שלעיתים אנחנו חברים ברשתות מסויימות ואפילו לא מודעים לכך.
השלב הבא היה להתמקד ברשת הנפוצה ביותר, הלא היא Facebook. עם 400 מיליון משתמשים ברחבי העולם ו-2 מיליון ישראליים, הרבה היו מופתעים. לכל אחד מהאנשים שעמם דיברתי היה חשבון בפייסבוק, ולרובם היו מעל ל-130 חברים (הממוצע הכלל-עולמי לפי פייסבוק). כמות הישראלים ההולכת וגדלה בפייסבוק מעלה הרבה שאלות מטרידות גם בביטחון מידע בצבא – כיצד מונעים מארגוני הטרור לרגל אחרי התמונות שהחיילים מעלים לפייסבוק, סרטוני הוידאו, עדכוני סטטוס ועוד. מבזקי חדשות אחרונים מעידים על כך שארגוני הטרור מנסים גם לשחד יוצאי יחידות מיוחדות על מנת שאלו יספקו להם מידע מסווג תמורת תשלום. כל אחד מהמשתתפים בשיחה הסכים כי יש המון סיכון בפייסבוק (ורשתות חברתיות אחרות, כמובן), אם ברמה הצבאית ואם ברמה האישית, שלנו כאזרחים ובני אדם.
הגנה על הפרטיות – שני טיפים בסיסיים
1. שליטה על מי יוכל לראות את התכנים שאנחנו מפרסמים – רק חברים שלי יוכלו לראות את התמונות שאני מעלה, כולם יוכלו לקרוא את עדכוני הסטאטוס שלי והחברים של חברים שלי יוכלו להגיב לי על ה-Wall.
Account –> Privacy Settings –> Profile Information
2. חלוקה לקבוצות חברים – חלוקת הרשאות (כמו שציינתי בסעיף 1) לקבוצות שונות של חברים: עבודה, משפחה, צבא וכדומה. העמיתים לעבודה לא יוכלו לקרוא את הסטאטוסים שלי, והמשפחה שלי לא תוכל לראות תמונות שאני מעלה, וכך הלאה.
Account –> Edit Friends –> Lists –> Create New List (וחזרה לביצוע סעיף 1)
עד כמה ששתי האפשרויות הללו בסיסיות מאוד, גיליתי שהרבה מבני הנוער והחיילים בצבא לא מכירים אותן בכלל.
החדירה לפרטיות – ההמחשה לקלות הפגיעה
השלב האחרון בשיחה שלי היה להדגים – עד כמה מציאותי שניתן – כיצד אפשר בקלות “לחדור” לפרטיות של כל אחד ואחד ממשתפי השיחה. לאחר ששאלתי מי מהיושבים מכיר בוודאות את כל החברים שלו באתר (כזכור- מעל ל-130 אנשים), ורובם ענו בחיוב, הצגתי את ליאור לוי.
את ליאור לוי (שגם מאחורי בחירת השם שלו עמדה מחשבה מסויימת) פתחתי שבוע אחד לפני השיחה שלי. מדובר, כמובן, במשתמש פקטיבי לחלוטין ואף אחד מהמשתתפים בשיחה לא הכיר מישהו בשם הזה. הוספתי את רוב חברי השיחה, ולאחר מספר ימים בודדים כ-90% מהמשתתפים אישרו את החברות שלהם עם ליאור. בקלות ובמהירות התברר לכולם שהם אינם מכירים בוודאות את כל החברים שיש להם בפייסבוק.
מסקנות
לאחר הרעש והתדהמה שהייתה בכיתה, החלק המעניין היה לשאול לאחר מכן את האנשים מדוע אישרו את החברות שלהם עם אדם שמעולם לא הכירו.
1. כ-65% אנשים טענו: אם אני חבר של יוסי, כרמית וטל, וליאור חבר של שלושתם, יכול להיות שאני גם מכיר אותו. מה שמוביל בסופו של דבר לתמונה הבאה: אם 25 מהחברים שלי מכירים את ליאור, אין מצב שאני לא מכיר אותו.
אם מסתכלים על התנאים לאישור חברות ברשתות חברתיות, אפשר לראות במיוחד בפייסבוק ה-“חברים משותפים” לוקח חלק נכבד בהחלטה. לעיתים יותר מההיגיון וחוסר היכולת לקשר בין השם לפרצוף.
2. כ-25% אנשים טענו: בנוסף לטענה הראשונה, אם אני מכיר מישהו בשם ליאור, כנראה שזה אותו ליאור שבמקרה אני לא זוכר את שם המשפחה שלו. אם החברים שלי נוטים להסתובב עם מישהו בשם ליאור, כנראה שזה הוא ואני מכיר אותו. כאן הבחירה של השם הצדיקה את עצמה: ליאור זה שם של בן ובת, כך שיכול להשתמע לשני הצדדים. אדם בשם ליאור אכן היה קיים באותה קבוצת אנשים, אך המשתמש הפקטיבי שפתחתי סומן כ-Female.
3. כ-10% אנשים בחרו לא לאשר.