במהלך הקורס שעשיתי בצבא (וסוף סוף – נגמר), הייתי צריך לדבר ולנהל דיונים על נושאים כאלו ואחרים, בינהם גם על נושאים שאני בחרתי. פעם אחת זה היה על  מיקרוסופט (או ליתר דיוק, Windows Live), פעם שנייה הזכרתי את טוויטר ופעם השלישית כמעט, כמעט דיברתי על תוכן גולשים. מכל הנושאים הללו, הכי חבל לי שלא הזדמן לי לדבר ולעלות את המודעות בנושא אחד – פרטיות ברשת. הייתי אמור לדבר כ-45 דקות על הנושא מול כ-20 אנשים אך לבסוף זה לא הסתדר.

ב-45 דקות על הנושא “פרטיות ברשת” המטרה שלי הייתה לא רק להסביר מהי פרטיות ברשת, מה הסכנות וכיצד ניתן להתגונן. רציתי לתת יותר ולהמחיש, בדרך הטובה ביותר, איך הפרטיות של כולנו כבר נפגעה, גם אם אנחנו עדיין לא יודעים על כך. לשם כך, בחרתי לעשות את הדבר המתבקש ביותר – לפגוע בפרטיות של כל המשתתפים בשיחה.

במשך כשעה-שעתיים אספתי מידע על כל אחד ואחד מ-20 המשתתפים, אך ורק באמצעות השם המלא שלו. לכל אחד יצרתי כרטיסייה המכילה תמצית מהמידע שמצאתי עליו ברשת – מה תאריך הלידה שלו, איפה הוא גר, מה מספר הטלפון שלו, באיזה שבט הוא היה בצופים, מהם התחביבים שלו, מגוון רחב של תמונות ועוד ועוד. המידע אף פעם לא נגמר. במהלך השיחה הייתי אמור לתת לכל אחד ואחד את הכרטיסייה שלו על מנת להמחיש, על חצי רגל בלבד, מה כל אחד יכול למצוא עליו באמצעות האינטרנט (וגוגל, יש לציין). יש שיאמרו שמה שעשיתי הוא לא מתחשב במיוחד ועלול לפגוע או להעליב משום שחדרתי לפרטיות של אותם אנשים. לדעתי הם כבר פגעו בפרטיות שלהם, אני רק רציתי להפנות את תשומת לבם לכך.

אני חושב שזה טרוויאלי, עבור אנשי טכנולוגיה, שכולם יכולים לדעת מהו מקום המגורים שלהם אך ורק באמצעות גוגל. וזה תקף גם לתאריך לידה, תמונות שפרסמתם ב-“שעת השין” בגיל 15 וכבר שכחתם מהן ועוד מגוון של דוגמאות מוזרות יותר ומוזרות פחות. אבל לדעתי, זה הרבה פחות מובן מאליו כשמדובר במשתמש הממוצע. יש הבדל גדול בין לומר לבנאדם “אתה יודע, אפשר לדעת איפה אתה גר בעזרת האינטרנט”, לבין לתת לו דף מוחשי עם מידע עליו (רגיש ופחות רגיש) אך ורק מדברים שהוא עצמו פרסם באינטרנט, ובמקרה שכח או חשב שהם נעלמו מהרשת.
ואז, כשאני מדבר על הדרכים להתגוננות, במיוחד בפייסבוק, בד”כ מגיעה התגובה הצפויה ביותר. “אני מאשר בפייסבוק אך ורק אנשים שאני מכיר. אצלי ברשימת החברים בפייסבוק – אין אף אחד שאני לא מכיר”. שאלתי כמה וכמה אנשים וזו התשובה שקיבלתי. נדמה שכולם יודעים מי החברים שלהם בפייסבוק. אז חשבתי לנסות גם את זה ולאתגר אותם קצת. פתחתי משתמש פקטיבי בפייסבוק, ללא תמונה, ללא פרטים אישיים ומבלי לומר מי אני. הוספתי את כל הצוות שלי בצבא לרשימת החברים שלי. 90% אישרו אותי.

כאשר פניתי לאותם אנשים שבהתחלה אמרו לי שהם מכירים את כל החברים שלהם בפייסבוק, וסיפרתי להם על הדמות הפקטיבית שנמצאת אצלהם ברשימת החברים, כולם הופתעו.

משום שכל הדיון הזה נעשה אך ורק בתיאוריה ולא ניהלתי אותו במציאות, אני לא יודע מהן התגובות שהייתי מקבל על אותה חדירה לפרטיות של אותם אנשים וזה מאוד עניין אותי ורציתי לראות את התגובות. בעיניי, זה בסדר לחשוף מעצמך – כל עוד אתה שולט על המידע שיוצא החוצה ומודע לקיומו. ברגע שאנשים מפרסמים מידע רגיש וחושבים בתמימות שאף אחד לא יגיע אליו, זו כבר בעיה.

למי שמעוניין, המסמך שכתבתי על פרטיות ברשת שמור ב-SkyDrive. הוא לא מפורט יותר מדיי ומתאר אך ורק קווים שונים שהייתי אמור לדבר עליהם בהרחבה.