שבבים

השבוע, כרגיל, בעודי נוסע באטובוס וברכבת, אני קורא עשרות כתבות ופוסטים מכל מיני מקורות ברשת. הרוב הגדול של הכתבות והפוסטים היה על איך מערכת ההפעלה שלנו עוברת לרשת, כלומר, אני מתכוון ששום דבר לא חדש ברשת. על זה מדברים כבר הרבה זמן. 

יש מי שיגיד ש-Facebook תהיה מערכת ההפעלה הבאה שלנו (והיא, מן הסתם, תהיה ברשת) או שפשוט כל היישומים שנשתמש בהם יהיו ברשת - למערכת ההפעלה לא תהיה שום חשיבות. חיבור לאינטרנט ודפדפן, זה כל מה שצריך. כבר היום אפשר לכתוב מסמכים ברשת (Google Docs & Spreadsheets) במקום להשתמש ב-Word, אפשר לבדוק אימיילים באמצעות הרשת במקום להשתמש ב-Outlook או Thunderbird ושלל דוגמאות נוספות לא חסרות.

אבל בכל זאת, מדובר רק בהתחלה של דרך מאוד ארוכה. כרגע במערכת ההפעלה שלנו הכל נמצא ביחד, עם ממשק אחיד ונוח. באינטרנט לעומת זאת, כדי לקבל אחידות כלשהי, יש צריך להשתמש באותם שרותים של אותה החברה, אחרת בכל מקום הממשק יהיה שונה וכרגע קצה האור היחידי של המנהרה הזו הוא OpenID שמתיימר ליצור איכשהו מכנה משותף לכל (ו-OpenID הוא בהחלט רעיון מבריק).

ואז אני תוהה מדוע מערכת ההפעלה חייבת לעבור לאינטרנט. למה שהאינטרנט לא יעבור למערכת ההפעלה? או במילים אחרות, שהאינטרנט ישתלב בצורה מושלמת ועמוקה במערכת ההפעלה שלנו.
למה כדי לכתוב מסמך טקסט אני חייב לפתוח את הדפדפן שלי ולגשת לאתר אינטרנט שמספק את השרות הזה? מה אם למשל, אפתח את Word ואקליד טקסט… וברגע שאשמור אותו, הוא ישמר על שרת מרוחק?

האינטרנט יהיה פשוט חלק מובנה בתוך מערכת ההפעלה שלנו. לא יהיה כזה דבר מחשב בלי אינטרנט, זה בא ביחד. כל המידע שלנו ישמר באינטרנט, את התוכנות נוכל להפעיל משרתים מרוחקים עליהם התוכנות כבר מותקנות ומה שנותר לנו הוא רק לרכוש את הרשיונות המתאימים עבורן.
השירים שלי שמורים גם הם בשרתים מרוחקים. את כולם רכשתי ואני מפעיל אותם אך ורק דרך האינטרנט. אני אוכל לבצע חיפוש ברשימת השירים שלי, לעיין בה ואם ארצה לשמוע מוסיקה דרך הנגן שלי - הוא יתחבר לאותו שרת ויעלה את רשימת השירים הזו. אני לא צריך שיהיו שירים גם במחשב וגם בנגן המוסיקה שלי. הטלוויזיה שלי גם היא מחוברת לאינטרנט באופן תמידי, וכשארצה לראות סרט - אוכל לעיין בספריית הסרטים שלי. כמובן שאוכל לעיין בה גם דרך המחשב או סתם נגן וידאו.

אם אני במשרד, אני יכול לעשות login למשתמש שלי ואז במחשב של העבודה יעלה כל התוכן של המחשב האישי שלי. הרי בין כה וכה כל התוכן באינטרנט, אני פשוט מתחבר באמצעות המשתמש שלי. כך אוכל להתחבר למחשב של העבודה במידה ואני בבית ורוצה להמשיך לעבוד. כל המידע שלנו ישמר במקום אחד בלבד, ואליו יהיה ניתן לגשת באמצעות מכשירים שונים שכולם מחוברים לאינטרנט.

באופן הזה ניתן לשמור על הנוחות והממשק האחיד של מערכת ההפעלה בשילוב עם השינויים והדברים החיוניים שהאינטרנט מביא לנו. הבעיה הקריטית והעיקרית כאן היא פרטיות ואבטחה. היכן ישמר המידע? אילו חברות יהיו אחראיות עליו, והנזק הגדול במידה ופורצים לשרתים עליהם מאוחסן המידע הזה.

בכל מקרה, אני דוגל בגישה הזו בהרבה יותר מהגישה שמערכת ההפעלה תעבור לאינטרנט. במיוחד כי זה נראה הרבה יותר הגיוני.