שבבים

(יובל פרסם קצת למטה ולא לפני הרבה זמן פוסט. שלא תפספסו את הרגע ההסטורי בגלל שהחלטתי לכתוב מגילה משל עצמי בסמוך אליו.)

(אני מסרב לקרוא לחיה הזו נענע10*)

אני זוכר שבכיתי על זה כבר פעם (ורק לא זוכר איפה), אבל הנה זה קורה שוב:
שוב, בפעם המי-יודע-כמה, שינה אתר ישראלי את מראהו.
שוב מדובר בשינויים קוסמטיים ברוח התקופה שרוצים להדגיש אתר מלוטש, עם גוון מחודש ושילוב צבעים יפה ושונה.

הטענה הזו נכונה ל3 האתרים הישראלים הגדולים: נענע, וואלה ותפוז (**)
שלושתם שינו בשנתיים האחרונות (בערך) כ3 עיצובים.

בנענע (נענע, נענע10 בweb archive), בעיצוב הלא חדש ביחס לזה שהיה לפניו, הכניסו כפתורים מעוגלים בירוק מזעזע ושינו דברים מזעריים שנראו כשינוי מרענן במיוחד באותה תקופה.
בעיצוב החדש (מאתמול), בחרו המעצבים בירוק שעליו הלבן ייראה יותר טוב (שלא נאמר, ייראה בכלל), ויתרו על הפינות המעוגלות והכניסו פה ושם כותרות ברקעים ייחודיים.
בוואלה (ארכיון) הכניסו סרגל חיפוש חדש, עימוד שונה במעט ואיתו החלפת צבעים מזערית.
בתפוז (וואפ וואפ) החליפו מ - header סתמי על רקע כחול כשמתחתיו מספר לינקים וקוביות שונות תואמות ל - header פלאש עם לינקים וחיפוש ואז החליפו שוב (חלקית, בשלבי הטמעה ארוכים מאוד) לכזה מינימליסטי עם לוגו תואם-מדור וכמה לינקים למדורים נוספים. בנוסף הקוביות במדורים המוטמעים הן חצי עגולות. סוג של מוטציה לדור הקודם שבו היו נהוגים הרבה עיגולים.

אציין שגם msn ישראל (מי?) וyahoo החליפו עיצוב בתקופה האחרונה.

נשאלת השאלה, מה הגורם לכל השינויים האלה?
החבר'ה במחלקות העיצוב הבינו שצריך ממשק קריא ונגיש? כל פעם ראש מחלקת העיצוב מבין שקודמו בתפקיד עשה עבודה גרועה? מחלקות עיצוב וחברות הולכות בהכרח אחרי המתחרים? יש מועצת עיצוב לאומית (או בינ"ל)? יש להם ועידות תקשורת עם הרבה אוכל ושקופיות? מעצב באחד האתרים מחליט שהוא מוציא טרנד חדש וגורר אחריו מחלקות עיצוב שלמות? למעצבים סתם משעמם? החברות צריכות תירוץ להעסקת מחלקת עיצוב? מעצבים חושבים שכל הזמן לשנות זה טוב ועושות את זה? למה אי אפשר להתרגל למשהו נוח בלי לדעת שעוד איזה חודש, חודשיים או שנה יבוא מישהו ויחליט שהכל מיושן וצריך לעצב מחדש? אולי בטעות נולדתי באחד השנתונים שגידל אותי אל תוך תקופת השימושיות והמאגניביות הזו וזה משהו שלא יקרה עוד והחל מהעיצוב הנוכחי או מקסימום הבא נזכה לקצת שקט? אולי אני בכלל אידיוט קטנוני ובודד במערכה?

ובכלל, מתי תיהיה התאמה אישית רחבה של אתרים ועמודים? (ולא כמו שעושות לנו היום טובה וואלה ותפוז עם כמה אפשרויות פה ושם)

בגלל שכל הפוסט הזה התחיל בגלל נענע***, ארשה לעצמי לכתוב עוד כמה נקודות על העיצוב הנוכחי בנוסף למה שכבר כתבתי:
- איך בנענע לא עלו על רעיון ההתאמה האישית? אפילו משהו מינימליסטי? קטן? בבקשה? מתחננים? :-(.
- מה שאני רואה כרגע בכניסה לראשי של נענע, זה גוש כלום לבן עם X בצד הימני. הכל תודות לחוסם הפרסומות שלי. אלא שכאן הוא יותר שמן מהבלוק המקביל בדף הקודם של נענע****.
- תגידו, מישהו מוצא את עצמו ברשימות הקישורים האינסופיות האלה? זו שקיימת בוואלה בכמויות ובנענע מתחת לתפריט הראשי. תמיד זו יוצאת הרשימה הפחות מסודרת באתר. בנענע אפילו ויזואלית היא לא נראית טוב.
- קצת קשה לי עם מחסור הפינות המעוגלות אחרי שכל מעצב דאג להאכיל אותי בעיצוב שכולל כאלה.
- אביעד לא לבד. החלק הספציפי שהוא נתן שם בהחלט דומה לזה של תפוז. אבל רק החלק הזה.
- 2 העמודות הימניות הן לא יותר ממבזק חדשות, המון המון פרסומות, קצת אינדקס אתרים*****, קצת עוד בנענע וסקר שכל אתר דוחף כי למתחרה שלו יש.
- האמת היא שלא מצאתי את עצמי צורך שום תוכן של נענע מלבד מדור הרשת, אז אני יכול להמשיך לבכות כמה דף הבית שלהם לא שמיש לי, אבל נעזוב את זה.
- ח"ח אחד מגיע להם: בניגוד לתפוז, הם העלו את השינוי בגורף בכל המדורים שראיתי. זה כולל את שינוי הheader וכותרות הקוביות עצמן.

* כמו שאמרתי באחד הפוסטים הקודמים, השינוי הזה מזעזע, מיותר ומעצבן. לקחתי את זה קשה. כשאני מלנקק לנענע, אני דואג להעיף את ה10 משם. שהם יעשו את ההפניה ויעזבו אותי.
** הסדר כזה סתם כי זה מעצבן לכתוב ולקרוא "ווואלה".
*** כשחושבים על זה, זו אחלה בדיחה להציק בבלוג כל הזמן עם "נענע ולא נענע10" כמו שאחרים אוהבים להגיד ש"וואלה זה עם סימן קריאה בסוף".
**** מה שמזכיר לי לכתוב סקריפט לmaxthon2 שמעיף מכל אתר את הבלוקים המיותרים האלה בלי שאצטרך ללחוץ על הXים.
***** אנשים עדיין משתמשים באינדקסי אתרים במקום מנועי חיפוש נורמאליים? באמת?

השבוע, כרגיל, בעודי נוסע באטובוס וברכבת, אני קורא עשרות כתבות ופוסטים מכל מיני מקורות ברשת. הרוב הגדול של הכתבות והפוסטים היה על איך מערכת ההפעלה שלנו עוברת לרשת, כלומר, אני מתכוון ששום דבר לא חדש ברשת. על זה מדברים כבר הרבה זמן. 

יש מי שיגיד ש-Facebook תהיה מערכת ההפעלה הבאה שלנו (והיא, מן הסתם, תהיה ברשת) או שפשוט כל היישומים שנשתמש בהם יהיו ברשת - למערכת ההפעלה לא תהיה שום חשיבות. חיבור לאינטרנט ודפדפן, זה כל מה שצריך. כבר היום אפשר לכתוב מסמכים ברשת (Google Docs & Spreadsheets) במקום להשתמש ב-Word, אפשר לבדוק אימיילים באמצעות הרשת במקום להשתמש ב-Outlook או Thunderbird ושלל דוגמאות נוספות לא חסרות.

אבל בכל זאת, מדובר רק בהתחלה של דרך מאוד ארוכה. כרגע במערכת ההפעלה שלנו הכל נמצא ביחד, עם ממשק אחיד ונוח. באינטרנט לעומת זאת, כדי לקבל אחידות כלשהי, יש צריך להשתמש באותם שרותים של אותה החברה, אחרת בכל מקום הממשק יהיה שונה וכרגע קצה האור היחידי של המנהרה הזו הוא OpenID שמתיימר ליצור איכשהו מכנה משותף לכל (ו-OpenID הוא בהחלט רעיון מבריק).

ואז אני תוהה מדוע מערכת ההפעלה חייבת לעבור לאינטרנט. למה שהאינטרנט לא יעבור למערכת ההפעלה? או במילים אחרות, שהאינטרנט ישתלב בצורה מושלמת ועמוקה במערכת ההפעלה שלנו.
למה כדי לכתוב מסמך טקסט אני חייב לפתוח את הדפדפן שלי ולגשת לאתר אינטרנט שמספק את השרות הזה? מה אם למשל, אפתח את Word ואקליד טקסט… וברגע שאשמור אותו, הוא ישמר על שרת מרוחק?

האינטרנט יהיה פשוט חלק מובנה בתוך מערכת ההפעלה שלנו. לא יהיה כזה דבר מחשב בלי אינטרנט, זה בא ביחד. כל המידע שלנו ישמר באינטרנט, את התוכנות נוכל להפעיל משרתים מרוחקים עליהם התוכנות כבר מותקנות ומה שנותר לנו הוא רק לרכוש את הרשיונות המתאימים עבורן.
השירים שלי שמורים גם הם בשרתים מרוחקים. את כולם רכשתי ואני מפעיל אותם אך ורק דרך האינטרנט. אני אוכל לבצע חיפוש ברשימת השירים שלי, לעיין בה ואם ארצה לשמוע מוסיקה דרך הנגן שלי - הוא יתחבר לאותו שרת ויעלה את רשימת השירים הזו. אני לא צריך שיהיו שירים גם במחשב וגם בנגן המוסיקה שלי. הטלוויזיה שלי גם היא מחוברת לאינטרנט באופן תמידי, וכשארצה לראות סרט - אוכל לעיין בספריית הסרטים שלי. כמובן שאוכל לעיין בה גם דרך המחשב או סתם נגן וידאו.

אם אני במשרד, אני יכול לעשות login למשתמש שלי ואז במחשב של העבודה יעלה כל התוכן של המחשב האישי שלי. הרי בין כה וכה כל התוכן באינטרנט, אני פשוט מתחבר באמצעות המשתמש שלי. כך אוכל להתחבר למחשב של העבודה במידה ואני בבית ורוצה להמשיך לעבוד. כל המידע שלנו ישמר במקום אחד בלבד, ואליו יהיה ניתן לגשת באמצעות מכשירים שונים שכולם מחוברים לאינטרנט.

באופן הזה ניתן לשמור על הנוחות והממשק האחיד של מערכת ההפעלה בשילוב עם השינויים והדברים החיוניים שהאינטרנט מביא לנו. הבעיה הקריטית והעיקרית כאן היא פרטיות ואבטחה. היכן ישמר המידע? אילו חברות יהיו אחראיות עליו, והנזק הגדול במידה ופורצים לשרתים עליהם מאוחסן המידע הזה.

בכל מקרה, אני דוגל בגישה הזו בהרבה יותר מהגישה שמערכת ההפעלה תעבור לאינטרנט. במיוחד כי זה נראה הרבה יותר הגיוני.

אחד הדברים שמתכנתים (וQAיסטים וכו') צריכים היא האפשרות להריץ את גרגמל6 (ביןלאדן או השטן אם תרצו) יחד עם דרדסבא7.
(אם הגעתם לכאן ולא הבנתם: אני מדבר על IE6 וIE7.)

מתחילת דרכו של IE7 לא שדרגתי אליו מתוך ידיעה שהרוב כן וכך אוכל לדבג על שני הדפדפנים - בעזרת חברים.
לצערי, יחד עם הפרמוט האחרון והתקנת הXP, הותקן לי גם העדכון לIE7.
עצלנותי ידועה לשמצה ולכן לא הסרתי את העדכון ונשארתי עם IE7.
מאז, הייתי צריך סה"כ פעמיים את גרגמל6.
בפעם הראשונה - כמובן שהתעצלתי.
הפעם - קצת פחות.

בפעם הקודמת מצאתי את זה שהתאים למי שלא התקין דרדסבא7 אבל רצה להריץ אותו.
מקושר שם גם אוסף קבצים שנועד לבעלי דרדסבא שרוצים להריץ גרגמל בלי להסתבך, אלא הגרסה הזו קורסת ולא חיה בשלום עם קוקיז (לפחות ב5 הדקות שבדקתי אותה).

בדרך פלא הגעתי לתוכנה שמאפשרת להריץ גרגמל והיא אפילו עובדת.
אם ממש בא לכם אפשר להתקין גם קונדסון ושאר חבריו (IE בגרסאות 3, 4, 5, 5.5).

עכשיו, כשיש דרדסבא, גרגמל ושליטם אלוהים (FF), אפשר לחזור לתכנת.

עדכון
מסתבר שגם התוכנה מציגה שגיאות להנאתה כמו הZIP, אבל פחות.
בכל מקרה, זה מספיק לבדיקת layout וקצת js.

מה עושה חברה שנורא רוצה תוכן מסויים (או כסף מסויים) אבל לא יכולה (או רוצה, לרוב) להפיק אותו בעצמה?
פונה למעשה הקסם, הידוע בשמו - שיתוף פעולה.

"שיתוף פעולה" הוא ביטוי ל1 מ4 מצבים:
- "אנחנו נורא רוצים מדור כזה, בואו נפנה לחברה X ונציע לה את פרסום התכנים שלה תחת חסותינו בתמורה לאיזה משהו שנעשה לטובתם (לעתים זה בא בצורת תשלום סמלי)".
- "אנחנו לא ממש רוצים מדור כזה, אבל הוא לא יכול להזיק אלא מקסימום לתת עוד קצת מידע לגולש, אז בואו נפנה לחברה X ו…"
- "למתחרה שלנו יש את זה, אז בוודאי שאנחנו צריכים את זה, בואו…"
- סתם מעשה תמים שבו באמת כל הצדדים מרוויחים ואין מטרה נסתרת.

דוגמאות לגישות האלה לא חסרות אצל כל החברות הישראליות המובילות ברשת.

1 הדוגמאות שאני זוכר עוד מימי האינטרנט הראשונים שלי, היה שירות Tv2day.
מדובר בחברה שמציעה הצבת לוח שידורי TV באתר היעד עם HEADER של אותו לקוח (אתר יעד).
נכון לפעם האחרונה שבדקתי (שהייתה מזמן), הלוח שלהם לא תמיד מעודכן ובטח שלא עבור כל הערוצים.
בפועל, השירות שלהם קיים בכל האתרים המובילים, לרוב כלוח סתמי בלי מידע מקורי מסביב. ראו גישה 3 ברשימה הפותחת ואת הקישורים: וואלה, נענע, תפוז, MSN (הכתובת היא ניחוש מוצלח ולא מצאתי לינק לדף בMSN של היום), רייטינג ועוד.

בתפוז, חברה שמתהדרת בתוכן גולשים בלבד (בעיקר), קיים ערוץ ספורט בשת"פ עם חברת ספורט5. זו מהTV (ומפעילת אתר תואם).
לא ברור לי מה המקור של השת"פ הזה.
אם מדובר בהליכה בעקבות המובילים האחרים ברשת הישראלית או בנסיון להצדיק את הרווח של ספורט5 בכך שפורומי הספורט של תפוז נחשבים כרשמיים של ספורט5 (או שהמצב הפוך ושת"פ הפורומים נולד מתוך הצורך של תפוז בערוץ ספורט).
בכל מקרה, ברור שזה לא תוכן גולשים ונולד מתוך אחת הסיבות בתחילת הפוסט.
בנוסף, תפוז לא ניסו להשקיע יותר מידי, ומעבר לעמוד הראשי של המדור כל הקישורים מובילים לאתר ספורט5 או לפורומים.
עוד מדור כזה הוא מדור החדשות של תפוז.

בוואלה פתחו את וואלפדיה מתוך קנאה מסויימת באינציקלופדיה של Ynet ובויקיפדיה.
כי אם אפשר להעתיק מויקיפדיה בלי לשלם, לקרוא לזה בשם אחר ולמתג את זה כאינציקלופדיה עצמאית, אז למה לא?
לאחרונה נפתח בוואלה גם מדור חידות בשיתוף אתר החידות של חמיצר, כי "היי. זה לא דורש מאמץ, זה עוד שירות ואפשר לעשות מזה כמה גרושים, יאללה".

מחוסר הערות שנונות וחוסר רצון למשוך את כתיבת הפוסט הזה למשך המון זמן, אוותר על הרחבה בדוגמאות הנוספות ורק אציין אותן.
- בנענע:
יש השוואת מחירים שהיא לא פחות מהצגת אתר זאפ עם HEADER של נענע.
יש את המפות שהן למעשה emap.
יש מדור חוגים שהוא בעצם hoogle.
- בוואלה יש הרבה כתבות של "הארץ" (שזה לא מפתיע, אבל הכפילות האינטרנטית הזו היא דבר אידיוטי).
- החבר'ה מsmile-אינטרנט זהב קנו בעבר חצי אינטרנט במכת רכישות לא קטנה. בMSN ( מישהו עוד זוכר את זה?) ובאחרים הם מערבבים פה ושם בין האתרים. לרשימת האתרים - ראו FOOTER בMSN.
חוצמזה יש את זה ששלהם בכלל.
- בYNET, קטגוריית המשחקים במדור המחשבים היא כתבות מאתר Vgames שברובן קצרות ומכילות יותר פרסום לVgames מתוכן.
- בטח גם באתר האנרגיה קיים דבר או שניים.

אלה הדוגמאות שמצאתי ברפרוף.

כמה טוב שפה ושם יש גם תוכן מקורי שלפעמים אפילו איכותי.

ב3 שנים וקצת שאני משתמש בgmail וביחס לשירותי דוא"ל אחרים, אני לא אחדש אם אגיד שמסנן הספאם שלו מעולה.
אלא שלאחרונה, אני מוצא את עצמי רודף יותר מידי אחרי הספאם.

gmail אומנם מכיר הרבה סוגי ספאם, אבל כושר הלמידה שלו מצריך שיפור ונראה שרופאו הביא לו אישור להארכת זמן.
הוא לא מבין אחרי הפעם הראשונה, לרוב גם לא השניה ולפעמים גם לא השלישית, שהודעה מכתובת (או דומיין) מסויימת (מסויים) היא ספאם, אפילו אם מבנה התוכן עצמו דומה.
אולי זה כושר ההוראה שלי שהשתפר, אבל לאחרונה אותן הודעות מציקות כן מזוהות כספאם.
לאחרונה ובעקבות כמה אנשים (הנה אחד), אני גם מרפרף בהודעות הספאם בתקווה שאותו gmail לא החליט לקטלג משהו לגיטימי כספאם.
אם מתחשבים בעובדות שכמות הספאם גדלה משמעותית לאחרונה (5 הודעות בשעה, בערך) ושרוב פעילות המייל שלי היא קבלת הודעות ממערכות שונות, דברים שאני מבקש שיעבירו לי לאי-מייל (תשאלו את יובל) ופעם בחודש גם איזה מייל שלא ציפיתי לו, מגיעים למסקנה המענגת שאת רוב זמני אני מבלה בקטלוג ספאם ובדיקתו. איזה יופי.

בין הררי הספאם ניתן למצוא גם אתרים ישראלים מכובדים (או שלא ממש), כמו אתר האנרגיה עם פרסומות (מתי לאחרונה קניתם מוצר שהגיע לאי-מייל שלכם בצורת ספאם?) ודה-מרקר עם הודעות שלא ניסיתי להבין.
כמו ברוב המקרים האלה, אני לא זוכר מתי בכלל נרשמתי לדה-מרקר (ומה עבר עלי כשעשיתי את זה?).
לנרג' אני דווקא זוכר, אבל בהתחשב בעובדה שכבר שנה ומשהו לא עשיתי שימוש בחשבון (שעד אז השימוש היחיד בו היה קטלוג כתבות ב"מזוודה" שלהם או איך שלא קוראים לזה) גם כאן אני יכול לשאול את עצמי מה עבר עלי.
העצוב עוד יותר הוא שאפילו בחברות כאלה הקישור להסרה מרשימת התפוצה לעולם לא יעשה משהו (אולי רק פעולה הפוכה).

קיים גם המקרה ההפוך, בו הודעה לגיטית כל כך מעוצבת ומחורטטת, שויזואלית נראה שמדובר בספאם טהור.

התעסקות נוספת עם ספאם הם אותם רובוטים שחושבים שבגלל שיש לי WP (ז"א wordpress) יש לי גם המון קוראים ושווה להשקיע בשליחת ספאם אלי בתגובות הפוסטים.
הכלי העיקרי במלחמה הזו הוא Akismet, תוסף WP שמטרתו אחת - למנוע ספאם.
עד היום, בבלוג הזה (בגרסתו הנוכחית) ואחרי 20 פוסטים בלבד (זה ה21, או ה24 כולל עמודים מסביב), נחסמו 62 תגובות זבל ע"י אותו Akismet.
אלא שגם הוא החליט לעשות לי חיים קשים, וביומיים האחרונים הצליחו לעקוף אותו שתי תגובות ולהופיע בבלוג.
למזלי אני מריח ספאם מרחוק וכשראיתי את אותן תגובות בתגובות האחרונות, היה ברור שהן ספאם.
ושוב, אני מוצא את עצמי בעבודה המענגת של קטלוג ספאם ובדיקה. כיף.

עריכה:
הפוסט הזה של ניצן הזכיר לי עוד סוג ספאם שנופל עלי בשבוע האחרון, והוא ההודעות המוקלטות בטלפון.
זה כבר הגיע ל - 3 שיחות באחד הימים.
יאללה, שמישהו ימציא מסנן לסוג הזה של ספאם (יפנים, תיהיו שימושיים!).

באיחור אופנתי (יומיים) אכתוב גם אני על הכנס של startupseeds.

איך שמעתי?
אחד, קוראים אותו נ.טייב יטען שהוא הציע ואני (ויובל) הסכמתי (הסכמנו).
אני אטען שקראתי הודעה גורפת של תפוז בפורומים וזה נשמע לי.

למה באתי?
א. שעמום.
ב. לא יכול להזיק.
ג. באמת לא הזיק.
ד. למה לא?

מה היה?
בתור התחלה, אוכל.
אחרכך 1 יאיר גולדפינגר, ההוא מICQ, עם הרצאה (זו הייתה הרצאה?) על התחלת הדרך של אותו איציק (לא זה מהמשך הפוסט אלא ICQ).
משעשע משהו.
את הסיפור עצמו תמצאו, בגרסה פחות משעשעת בגלל היותה כתובה, סביר להניח, בגוגל.
אחוריו בא 1 מה קוראים אותו יוסי תאגורי ושכנע למה אוהבי גוגל לא צריכים לשנוא בהכרח את מיקרוסופט (בעיקר בגלל Silverlight ו - Popfly, כנראה).
אחרי הפסקה קצרה קשקש קצת איציק בן בסט עם דברים לגבי World of Warcraft שלא מעניין אותי אישית ובכל זאת היה מעניין לשמוע חלקים מהדיון בנושא וגם על web 2.0 והתפישה שלו את הנושא, שאליה אני די מתחבר (ר' לינקים בהמשך).
החלק הלפני אחרון היה הצגת פרויקטים שבו הצגתי את הפרויקט שעשיתי ביב' (מנוע כללי למשחקי לוח, JAVA) ואת המצגת שלו אעלה בהזדמנות כלשהי אחרי מעט שינויים.
ואז באה הגרלת פרסים (פרסים? מתנות?) בין המשתתפים.

מה יצא לי מזה?
א. "המשפט האחרון של פרמה". התודות לגליה.
ב. עכבר Microsoft Wireless Notebook Presenter Mouse 8000 על הצגת הפרויקט.
ג. מצלמת אינטרנט Microsoft LifeCam VX-3000 בהגרלה.
ה2 האחרונים נונתים לי עוד סיבה לא לשנוא את מיקרוסופט :-P.

תודה קצרה נוספת.
לכל המעורבים בארגון היום.

ופוסטים נוספים בנושא:
ניר טייב בהרחבה.
גם בgamer (והממשק נוראי).
שחר עם דעתו על הIPhone מפינת הגאדג'טים (ושמיקרוסופט יהיו בריאים עם אורך הURLים שלהם).
גם מיטל.
יוסי תאגורי על מה שהיה עד חלקו, על חלקו ועם תמונות.
גם בפורום הכללי של האתר/ארגון ובבלוג שלהם ע"י דניאל נקסטון נקסון (ששם משפחתו מזכיר באופן מפתיע את שם הדפדפן האהוב עלי - Maxthon).