שבבים

איך?
איך מתחילים לכתוב פוסט בבלוג שלא כתבתי בו כבר 8 חודשים בערך?
איך מתחילים לכתוב פוסט בבלוג שאמור להיות טכני/טכנולוגי כשכבר מזמן לא יצא לי לראות מה הולך בתחום?
איך מתחילים לכתוב פוסט בבלוג כזה כשהעדכונים שלי היו רק בסופי שבוע וגם זה בעיקר בעזרת הגוגל-רידר שלי?
איך מתחילים לכתוב פוסט בבלוג שלקח שבוע בערך לקלוט שהוא למטה? וגרסאת הוורדפרס שלו כל כך עתידה? שאת העיצוב רציתי להחליף עוד לפני חצי שנה ופשוט לא יצא?

כנראה שככה עושים את זה.

אני חושב שזו הזדמנות להגיד שלום לאלה שמזמן לא דיברתי איתם.
הזדמנות להגיד שלום למאמן הכדורסל מימי היסודי, תומר סגל (לא שוחט, לא אתה. אחד אחר. ש"סגל" אצלו זה שם משפחה ולא תואר), שכנראה לא יקרא את זה כי שנים לא ראיתי או דיברתי איתו, למרות שיש לו משפחה ברחוב ליד.
הזדמנות להגיד שלום גם לגלעד צור. המנחה הצחקן מעבודת הגמר של ה5 יחידות ביב'. הפרויקט הקל ולא חשוב ההוא שבכל זאת נהנתי לעשות.
לאלו מהעבודה לשער.
לחברים שמכירים אותי מזמן ולאלו שהכירו אותי מהחצי שנה האחרונה, בקורס תכנות ההוא.

אז כן. קורס תכנות ההוא.
האשם הבלעדי לזה שהפסקתי לעבוד ב - WEB (ואולי טוב שכך).
זה שגרם לי לקרוא את גוגל רידר (ומעכשיו - Greader) רק פעם בשבוע ופתאום לקבל 300 פוסטים לקרוא במקום 40 ומשהו כל יום.
זה שגרם לי לא לדעת מה הולך סביבי, בעולם הזה שמשתנה כל דקה.
זה שגם שהיה משהו מעניין, גרם לי לא לקרוא עליו או להשתמש בו. כי עוד מעט יבוא יום ראשון ואין לי מה לעשות עם האתר החדש המגניב שהרגע מצאתי.
זה שבגללו יש לי הרבה starred ב - Greader. מהשבוע הראשון בערך אמרתי לעצמי שאני אמצא זמן לקרוא את אותם פוסטים מעניינים.
זה שבגללו הכדורסל הוא רק פעם אחת בשבוע. במקרה הטוב.
זה שבזכותו הבנתי שאני לא רוצה יותר לגעת בתכנות WEB (ולא איתי, לא אתה אשם).
זה שבזכותו למדתי דברים שהם קצת מעבר לתכנות עצמו.
זה שגרם לי לחשוב על עצמי, על אנשים וכן, על תכנות.

והנה הקורס נגמר. וחצי שנה עברה.
והנה הגיעו השבועיים האלה שבהם יש חופש.
שכל יום דוחים את השיבוצים ליחידות.
שכל יום צץ רעיון לטיול חדש, אבל כלום לא קורה. אולי אחד מהם ימומש בסוף. במקרה הטוב.
והנה. קוראים את הפוסטים ב - Greader. ויש פוסטים מבלוגים שנסגרו. ופוסטים שאמורים לשעשע אבל הם לא, בגלל שיש עוד הרבה לקרוא. ופוסטים עם לינקים לכלים שימושיים שכנראה לא נחוצים אם הסתדרתי בלעדיהם עוד חצי שנה בחיי. ופוסטים עם לינקים שאולי ישמשו למשהו יום אחד. וחידושים טכנולוגיים שהיום נראה שהם קיימים כבר שנים.
ואלה השבועיים שבהם הגיע הזמן לדבר עם אנשים שמזמן לא דיברתי איתם.
אולי לנסוע שוב למקום עבודה הישן (ענבר, לא שכחתי. מגיע לך מזל טוב קטן :)).
אולי סתם לחפש איך מדברים עם מאמן הכדורסל, כי אין מצב שהוא שכח אותי.
לדבר עם המנחה הצחקן ולראות מה שלום התואר.
אולי, באמת רק אולי, לשדרג את גרסאת הוורדפרס. ולחשוב על קטגוריה ותגיות לפוסט הזה. כאילו זה מה שחשוב עכשיו.
ואולי יום אחד תיהיה לי גם שיחת סיכום עם המק"ס (בוצי, רמז דק).

אפשר להגיד שעוד פרק אחד נגמר. אולי תת-פרק בפרק גדול יותר. כזה שקוראים לו צה"ל.
להתראות בפרקים הבאים.